פחד טיסה וקונפליקטים פנימיים

07 Feb פחד טיסה וקונפליקטים פנימיים

לפני מספר ימים היה לי טיפול עם אישה מחונכת ונבונה בת 42, מוצלחת כמעט בכל אספקט של חייה. דרך אגב, רוב האנשים עם פחד טיסה הם חכמים ומוצלחים.

במהלך האבחון גיליתי שאין לאישה הזו שום הבנה של תעופה, אפילו לא בסיסית לגמרי.

הנה מספר דוגמאות המראות איך אדם חכם שמפחד מתעופה חושב:

-״אף אחד לא מבין שמשהו יכול להתקלקל במטוס ויוביל להתרסקות, אך אני מבין זאת, לכן אני מפוחד״

-״תמיד יש סיכוי לשרוד אם אסון קורה על הקרקע. אלו שמתו על הקרקע פשוט לא הצליחו לברוח…״

-״יש לי שליטה על כל מה שקורה על הקרקע, הכל תלוי במה שאעשה. במטוס אין לי שליטה על המתרחש.״

-״אין כלום מתחת למטוס, הוא מסוגל לטוס רק כי יש לו מנועים ששומרים אותו באוויר. המנועים יכולים להתקלקל ולכן הסיכון הזה לא מקובל״

באופן כללי, כל אדם יכול להבין את חוסר הביסוס של הדעות הללו. במקרה של חוסר ידע בנושא כלשהו (לדוגמה – איך מטוס טס ומה מחזיק אותו באוויר), תמיד ישנה אפשרות למצוא וללמוד כמות אדירה של מידע.

למרות זאת, האישה ההיא העדיפה להמשיך לחשוב בדרך הזאת, מבלי להרהר באמינות הדעות שלה ולמצוא מידע על משהו שהיא לא ידעה אף פעם.

השאלה כאן היא למה? הכוונה היא, בנוגע לכל אספקט אחר בחייה המח המוסקרן שלה תמיד ערער כל דבר, חקר ולמד אינפורמציה חדשה. אז למה ברגע שהבעיה הגיעה לפחד טיסה, כל הכישורים לעיל לא עובדים?

בכדי להבין את המצב הזה יותר טוב – אספר לכם מקרה שראיתי כשהייתי בבית מלון עם המשפחה שלי.

אבא ובתו הקטנה, בת כ- 5, אוכלים במסעדה. העין של הילדה נפוחה, כנראה כי היא ננשכה שם.

הדיאלוג בניהם היה כזה:

-אבא, כואבת לי העין

-אל תתבכייני! רוצה קצת לחם?

-זה כואב מאוד!

-תפסיקי לבכות! הנה אני אחתוך לך לחם.

-אני לא מצליחה לראות עם העין שלי!

-את נותנת לזה יותר מדיי תשומת לב.

-האם אצליח לראות בה אחר כך?

-תפסיקי לבכות!! תאכלי לחם!

וכן הלאה, במשך כעשר דקות. סיטואציה כזאת בשביל ילד – היא טראומה פיזית לכל החיים.

מובן שיש קונפליקט פנימי בין הצורך של הילדה לטיפול ועזרה מצד אביה והתגובה ה…״מוזרה״ שלו.

האבא, מהווה את כל העולם בשביל הילדה הזו, ואלו התמיכה, הסימפתיה והעזרה שלו שהיא צריכה.

לילדה יש מעין ״קצר״ במח ותת המודע שלה מבין שהיא צריכה לסמוך רק על עצמה, לא על אף אחד, ולא לחכות לעזרה. לאחר מכן תת המודע מנסה לשכוח מהאירוע הזה כמו מסיוט, כי הזכרון הזה כואב.

כשהילדה הזו תגדל, כנראה היא תהיה פרפקציוניסטית חשדנית וחרדנית שסומכת רק על עצמה. היא תחשוב שהיא היחידה שיכולה להבטיח לעצמה בריאות ובטיחות.

כשזה מגיע לבטיחות טיסה – שנוצרת רק הודות למערכת המטוס והצוות, הבחורה לא יכולה לקבל את העובדה הזאת ולסמוך עליהם, ואין לה דרך לברוח מזה. פאניקה!

בואו נחזור רגע לתחילת המאמר, ונחשוב, למה האישה הנבונה ההיא לא מנסה לחשוב נכונה על התעופה ופחדיה? למה היא לא מצאה זמן כדי לקרוא איך מטוס עובד?

מוזר? בכלל לא. זה קורה כשחשיבה נבונה ברמה גבוהה קיימת, נוצר קונפליקט בין ״איך אני אמור להרגיש במטוס״ ובין ״איך אני באמת מרגיש״.

וקונפליקטים כאלה גורמים לקונפליקטים מהילדות לחזור, הקונפליקטים שתת המודע מנסה לשכוח.

כך, יותר קל לחשוב על דרכים שונות כתירוצים למצבינו, לדוגמה- ״אין לי פוביות. זה רק התחזוקה הגרועה של מטוסים היום שמפחידה אותי״. מחשבה כזאת, לא גורמת לקונפליקטים פנימיים.

לכן, המון אנשים מאוד חכמים חושבים מחשבות מאוד לא חכמות כמו ״אם משהו קורה – אני תמיד יכול לברוח מכל מקום, חוץ ממטוס״. זה עדיף על להזכר בחוויות קשות.

הפחד בכלל לא קשור לסכנה, או חוסר הסכנה. הפחד הוא תופעה פסיכולוגית שנובעת מגנים, ילדות ואמירות כמו ״תפסיקי לבכות ותאכלי לחם״, במבקום ״בואי אליי, אני אביא לך נשיקה ויהיה יותר טוב״.

במקרים רבים, כשנפטרים מפחד טיסה, קורים שינוים רבים בחיינו, הפחד קשור לדרך בה אנחנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים.

כשמבינים איך משהו קרה, אנו לומדים לנטרל את ההשפעה של העבר על חיינו בהווה.

רוצים לדעת עוד על פחד טיסה והטיפול בו? בקרו בדף אודות פחד טיסה



מלא את השאלון וקבל המלצות אישיות